אורלין ואח' נ' לכיש טורס חברה לנסיעות ותיירות (1979) בע"מ ואח'

פסק דין

פרשת התביעה:

על פי כתב תביעתה, ועל פי דברי התובעת ביום הדיון בפניי, התובעת הזמינה ביום 23.3.09 אצל הנתבעת 1 (סוכנות לנסיעות), באמצעות הנתבעת 2 (עובדת הנתבעת 1), שני כרטיסי טיסה לסן פרנסיסקו. הטיסה יועדה לתאריכים 7.4.09 עד 15.4.09. התובעת שילמה תמורת שני הכרטיסים סך של 10,696 ₪. ביום 24.3.09 בשעות הבוקר, בסביבות השעה 07:00, בעלה של התובעת התקשר לנתבעת 2, והודיע לה על כי הם מבקשים לבטל את שני הכרטיסים.

הנתבעות לא חלקו על העובדות דלעיל.

המחלוקת בין הצדדים:

התובעת טוענת, כי רק בשיחה שבין בעלה לבין הנתבעת 2, שהייתה למחרת יום הזמנת הכרטיסים, נמסר לבעלה ע"י הנתבעת 2, כי הביטול יעלה להם סך של 400$. התובעת טוענת כי לפני ביצוע ההזמנה, לא נאמר לה מאומה אודות דמי הביטול ולא יכלה לשער, כי דמי הביטול יעלו לה 400$. על כן, ולמחרת יום השיחה בין בעלה של התובעת לבין הנתבעת 2, התובעת יצרה קשר טלפוני עם הנתבעת 2 וביקשה לדעת מדוע עליה לשלם סך של 400$ כאשר הם דאגו להודיע לנתבעת 2 באופן מיידי ושבועיים לפני מועד הטיסה, על ביטול ההזמנה. תשובתה של הנתבעת 2 הייתה, כי ברגע שמבצעים "כרטוס" אזי יש לשלם דמי ביטול גם אם מודיעים זמן מספיק לפני מועד הטיסה. לא זו אף זו: רק לאחר שקיבלה לידיה את יתרת כספה לאחר קיזוז דמי הביטול, רק אז התובעת גילתה כי דמי הביטול עלו לה 400$ עבור כל כרטיס, ובסה"כ, 800$ ולא כפי שנמסר להם בשיחות הטלפוניות הנ"ל.

הנתבעות טענו, כי הן פעלו כמתווכות בין התובעת לבין חברת התעופה הקובעת את תנאי כרטיס הטיסה, לרבות דמי הביטול, וככל שלתובעת טענה כלשהי, היא צריכה לפנות לחברת התעופה, צד ג' בתביעה. הנתבעות טענו, כי משאין ברשותן את הכסף שקוזז עבור דמי הביטול, אזי אין לצפות מהן להשיב לתובעת כסף שאינו בידיהן.

איני מסכימה עם הנתבעות. ההתקשרות נעשתה מול הנתבעות. חובת ההסבר והגילוי אודות תנאי כרטיס הטיסה והביטול, מוטלת על הנתבעות. חברת התעופה אינה צד בשלב המו"מ לקראת עשיית העסקה. לא זו אף זו: במהלך הדיון בפניי, הנתבעות לא עמדו על טענותיהן כנגד צד ג'. צד ג' עמד על חיובן בהוצאות ולנתבעות לא היה מה להגיב בעניין זה.

הנתבעות לא חלקו על חובתן להודיע ולהסביר לתובעת על דמי הביטול וגובה דמי הביטול עוד בטרם ביצוע העסקה, אך לטענת הנתבעות, הנתבעת 2, הסבירה לתובעת לפני שביצעה כרטוס, כי ברגע שהיא מבצעת כרטוס, אזי יחולו דמי ביטול וגם מסרה לה מהו גובה דמי הביטול.

הנתבעות ניסו להיבנות מהעובדה כי בעלה של התובעת התקשר אליהם בשעה 07:00 בבוקר על מנת להודיע על ביטול העסקה וטענו, כי אלמלא ידעו התובעת ובעלה אודות דמי הביטול, הם לא היו מתקשרים בשעה 07:00 בבוקר בכדי להודיע על ביטול העסקה. דומה, כי עובדה זו, תומכת דווקא בגרסתה של התובעת. אם התובעת ידעה מראש ולפני ביצוע העסקה, כי יהא עליה לשלם דמי ביטול מרגע ביצוע הכרטוס, אזי היא לא הייתה צריכה להתקשר לנתבעת, שכן כלום לא יעזור לה. לדעתי, עצם העובדה כי התובעת ובעלה דאגו להודיע בהקדם על ביטול ההזמנה, מעידה דווקא על כך, שלא קיבלו כל הסבר כנטען ע"י הנתבעות, וסברו ובצדק, כי משלא חלפו מלבד מס' שעות מאז ביצוע ההזמנה ומשנותרו עוד שבועיים לפני הטיסה, אזי לא ייתכן כי יחויבו בדמי ביטול ועל כן, דאגו באופן מיידי להודיע לנתבעות על ביטול העסקה.

עליי לציין, כי עדותה של התובעת נמצאה מהימנה עליי. זאת ועוד, עדותה של התובעת קיבלה הסברים הגיוניים במהלך הדיון בפניי כמפורט לעיל.

אכן, המצב בו מצויות הנתבעות הינו בעייתי. מחד, הן העבירו את דמי הביטול לצד ג' (חברת התעופה), ומאידך, הן נדרשות להשיב כסף לתובעת. אך, הנתבעות יכלו להימנע ממצב זה, על ידי מתן הסבר מלא וגילוי נאות לתובעת, עוד בטרם ביצוע העסקה או הכרטוס. הנתבעות יכלו להימנע ממצב בעייתי זה, על ידי הזמנת התובעת אליהן למשרד לצורך ביצוע העסקה. באותה פגישה יינתנו לתובעת הסברים מלאים, בנחת, ללא לחץ, ובמידת הצורך, גם יכולים להציג לעיון התובעת את מלוא המסמכים הרלבנטיים, לרבות תנאי כרטיס הטיסה, תנאי הביטול, עלות דמי הביטול, וגם יכלו להחתים את התובעת על מסמכים בכתב המכילים את הפירוט הנדרש. משלא עשו כן, ומשבחרו בדרך המהירה ביותר לתפיסת הלקוח תוך דאגתן להבטחת כיסן הפרטי שלא יחויב, חו"ח, בדמי הביטול ומבלי ליתן לאותו לקוח את מלוא ההסברים הזכאי לקבלם, אזי אין לנתבעות להלין אלא אל עצמן.

לאור הוראות סעיפים 14ג'(א) ו- 14ג'(ג)(2) לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981, ולאור דיני החוזים הכלליים, ברי כי הנתבעות הפרו את חובותיהן כלפי התובעת.

ודוק: על פי סעיף 14ג'(ג)(2) יש להודיע על ביטול העסקה מרחוק, בכתב. אך, נוכח הודאת הנתבעות כי קיבלו את הודעת הביטול למחרת יום העסקה (וליתר דיוק, לאחר חלוף שעות הלילה שבה בוצעה העסקה), דרישת הכתב מתייתרת בנסיבות דנן.

על כן, ומשלא קיבלה התובעת הסבר אודות דמי הביטול וגובה דמי הביטול, אזי בנסיבות העניין חלות הוראות חוק הגנת הצרכן, וגובה דמי הביטול שהיה על התובעת לשלם ולכל היותר, הינו בסך של 200 ₪ (100 ₪ עבור ביטול כל כרטיס). לעניין זה ראו הוראת סעיף 14ה' לחוק הגנת הצרכן.

כתב ההגנה מטעם הנתבעות, הוגש על ידי הנתבעת 1 בשמה ובשם הנתבעת 2. על כן, ומאחר והנתבעת 2, הינה עובדת של הנתבעת 1, הנני משיתה את החיוב הכספי על הנתבעת 1 בלבד.

על כן, הנני מחייבת את הנתבעת 1, לשלם לתובעת סך של 3,336 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום 24.3.09 ועד היום ובצירוף סך של 700 ₪ בגין הוצאות משפט.

בנוסף, הנני מורה על דחיית ההודעה כנגד צד ג' ומחייבת את הנתבעת 1 לשלם לצד ג' הוצאות משפט בסך של 700 ₪.

ניתן היום, ז' סיון תש"ע, 20 מאי 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: